למה המתבגרת שלך שונאת אותך, אימא?
מתבגרים ומתבגרות רבים עוברים שלב בו הם מנהלים מאבקים וויכוחים או אפילו יותר מכך מול ההורים שלהם וכולם יוצאים מופסדים מכך. לא קל לענות על השאלה למה המתבגרת שלך שונאת אותך, אבל ברוב המקרים היא לא שונאת אותך במובן המופשט של המילה ויש לה את הסיבות שלה למצב הנוכחי.
מאבקים של סמכות או קבלת החלטות בין הורים וילדים הם סיטואציה שמוכרת לכל הורה.
המצבים הללו מתרחשים מגיל קטן מאוד של הילד, דרך גיל ההתבגרות וגם בחיים המבוגרים יש לעתים מקרים שכאלה. אחד השלבים היותר בעייתיים או מרובים במאבקים שהם בבחינת "מלחמת עולם" בין ההורה לילד שלו מתרחשים מול ילדים מתבגרים.
לא פעם ההורה לא מבין למה הילד כה כועס, מתעקש או לא מסכים אתו עד כדי תחושה שיש שנאה של ממש מצד הילד כלפי ההורה.
יש לא מעט אימהות או אבות שמתלבטים בשאלה למה המתבגר\ת שלי כל כך שונא\ת אותי.
האמת ברוב המקרים היא שאין מדובר בשנאה של ממש אלא בסיטואציות שיוצרות אצל המתבגרת את התחושה שלא נותנים להם מספיק מרחב, לא מתחשבים ברגשות או החלטות שלהם ומעל הכול שלא מכבדים את הרצונות שלהם.
התגובה הטבעית מצד המתבגרת הוא לעמוד על הרגליים האחוריות ולהתעקש עד כדי מאבק של ממש, המלווה בטונים צורמים, צעקות ותסכול של ההורים וסביר להניח גם אצל המתבגרת עצמה.
על מה בעצם מתווכחים? לא פעם ההורה כה החלטי בדעה שלו בעניין כלשהו, שהוא כלל לא שם לב לרצונות של הילד שמתנגד לו, והוא מרגיש שהוא חייב להפעיל סמכות הורית ולשדר שליטה במצב, על אף שלא באמת כה חשוב או משמעותי להגיע לוויכוח של ממש בסוגיה הנוכחית. דוגמאות לכך:
- מה היא לובשת לארוחת הערב – האם זה באמת משנה אם זאת תהיה השמלה או חצאית עם חולצה?
- למה היא מתחפשת בפורים – זה כל כך קריטי עבורכם שהיא תתחפש לדורה ולא לאינדיאנית?
אלו כמובן רק דוגמאות ויש עוד אין ספור סיטואציות שונות שמובילות לוויכוחים שניתן להימנע מהם במחשבה תחילה והתנהלות חכמה מול הילדה.
מדוע הם ממהרים להתווכח ולשדר שנאה?
הילדה שלנו לא באמת שונאת אותנו בכל וויכוח על נושאים כמו שאלו שהצגנו, גם אם היא ממהרת להגיד את המילה הזאת במהלך הוויכוח.
חשוב להבין שכל ילד קטן ובטח בגיל ההתבגרות הם בעלי אופי, אישיות ורצונות של עצמם, ואם נלמד לכבד זאת ולתת להם מרחב מספיק, נוכל להימנע מאותן מלחמות מיותרות ועל הדרך לעזור לילד לפתח חשיבה עצמית, ללמוד מטעויות של החלטות שקיבלו על עצמם וגם אפילו להיות קשובים לנו יותר בפעם הבאה שנחשוב שונה מהם בעניין דומה.
סמכות הורית וכבוד מרוויחים ולא לוקחים בכוח, גם אם לעתים יש צורך להיות תקיפים או נוקשים יותר.
חובה כהורים להחליט מתי צריכים להפעיל את הסמכות ובאיזו עוצמה.
מעל הכול חשוב ללמוד לשחרר מדי פעם, לכבד את הילד ולתת לו את המרחב שהוא מבקש.
הצעד הראשון לתקשורת מקרבת עם המתבגר/ת היא היכולת לנהל שיחה.
1. ראשית כל בשעת כעס וכאשר אנחנו מונעים מתוך רגש נכון לקחת נשימה וצעד אחורה ולתת למצב להתקרר, בזמן זה את לא תצליחי להעביר את המסר שלך והצד השני לא יהיה פנוי לקלוט אותו אלא רק להתגונן.
2. כשתזהי פתח מתאים תתחילי בפנייה לשיחה, כדאי מאוד שזו לא תהיה הזמנה מסוג : "אני מחכה לך בסלון אני חייבת לפתור את מה שקרה אתמול כש..." מה שיכניס את המתבגר/ת מראש למגננה וסירוב לשיתוף פעולה"
אלא נגיד למשל :
"חשוב לי שנשב ונעלה כל אחד מאיתנו את הקושי שלו ואיך נכון שננהג להבא"
3. את השיחה , חשוב שתעבירי בשיטת "הסנדויץ'":
-משהו חיובי
-משוב לשינוי
-משהו חיובי
- בכוונה תתחילי את השיחה תמיד במשהו טוב, לא במתקפה אלא במשהו שיפחית את הלחץ של המתבגר/ת ויאפשר לו/ה להתחיל ולהיפתח לשיחה.
"אני ראיתי שהשתדלת השבוע מאוד לשים את ה.... ב.... "
"אני רואה איך את עוזרת לאחותך כש..."
כל דבר שיכול להיות כמשוב חיובי ובטוח אפשר למצוא גם אם נתאמץ 😉
- ואז תעלי את הנושא אבל חשוב שזה לא יהיה באופן תוקפני למשל:
"חשוב לי שנדבר עם מה שהיה אתמול, אני אשמח להסביר את הצד שלי ואחרי זה אני מבטיחה לשמוע את הצד שלך ואז יחד נחשוב איך אנחנו יכולות להימנע מכך כדי לא להגיע לתחושות הלא נעימות שהיו לשתיינו"
(ובזמן שהיא תביע את העמדה שלה באמת תהיה קשובה ופתוחה לשמוע את הכוונה שלה שאולי לא הבנת בשעת הכעס).
- ולסיום
חשוב לחזור על הדברים הטובים שכן היו בשיחה למשל:
"אני שמחה על שהקשבת למה שהיה לי להגיד ואני באמת שמחתי שסיפרת מה שאת הרגשת ומהצד שלי אני מבטיחה ש...)
ובכך אנחנו יכולים להשיג גם שיחה טובה, תחושה טובה והכי הכי תוכלי לחזק את היחסים ביינך לבין המתבגרת.
אם את מרגישה שאת לא מצליחה להגיע למתבגרת שלך
ושאם היו לך כלים נוספים מערכת היחסים ביינכם הייתה הרבה יותר טובה
את מוזמנת ליצור איתי קשר לשיחת יעוץ ואשמח ללוות אותך .
